• 22 • "כן, אני שומע אותך מדבר אבל זה כאילו כמו חלום שמדבר . אני שואל את עצמי למה האקורדיון שלך נראה כאילו מישהו גנב אותו ומכר אותו לאלטע-זאכן וקנה אותו בחזרה ואז שוב מישהו גנב אותו ושוב לקח אותו לאלטע- זאכן ושוב לקח אותו ושוב מישהו גנב אותו . והמשיכו לגנוב ולמכור ולקנות אותו עד שכל הזהב ירד ככה שזה נראה כמו גרוטאה יד מלאנתלפים . " "כן, בטח, כ-ן, ב-ט-ח, אתה צודק . האקורדיון הזה כבר לא ככה כמו שהוא היה . הוא יודע יותר ידע ממה שהוא ידע פעם ממש כמו שהעיוור עם הפרצוף בטטה יודע יותר ידע ממה שהוא ידע . " "ספּר לי על זה," אמר קְנו-קרח-היום . "זה פשוט . אם איש עיוור מנגן באקורדיון ברחוב כדי לעשות שאנשים יבכו זה עושה אותם עצובים וכשהם עצובים הזהב נעלם מהאקורדיון . ואם איש עיוור הולך לישון בגלל שהמוזיקה שלו מלאה בשירים ישנוניים כמו רוח נושבת בעמק ישנוני, אז בזמן שהאיש העיוור ישן היהלומים בארנב יהלום נעלמים כולם . אני מנגן שיר ישנוני והולך לישון ואני מתעורר והאוזן יהלום של הארנב יהלום נעלמה . אני מנגן עוד שיר ישנוני והולך לישון ומתעורר והזנב יהלום של הארנב יהלום נעלם . אחרי כמה זמן כל הארנבים יהל...
אל הספר