אפרת בלום

• 69 • שָׁעוֹת נִסִּית לְחַלֵּץ הַבְטָחָה מִמַּבָּטָן עַד שֶׁאִמֵּךְ נִכְנְסָה לַחֶדֶר וְטָמַנְתְּ אוֹתָן בַּמַּדָּף הַנִּסְתָּר אוֹ הֵנַחְתְּ בַּאֲדִישׁוּת מֻפְגֶּנֶת עַל עִתּוֹנֵי סוֹף הַשָּׁבוּעַ . אַתְּ . גּוּפֵךְ שֶׁבֵּין הַתָּו הַגָּבֹהַּ לַתָּו הַנָּמוּךְ בַּפְּסַנְתֵּר . שֶׁמֶשׁ אַחַר הַצָּהֳרַיִם נֶחְבְּאָה בֵּין קִפְלִי הַוִּילוֹן אֲבָל הַגּוּף כְּבָר דִּבֵּר . מַה יָּדְעוּ סָבָתֵךְ, דּוֹדָתֵךְ וְאִמֵּךְ עַל הֶרְגֵּלֵי הַחֻפְשָׁה, מָה אָמְרוּ זוֹ לָזוֹ בְּדִפְדּוּף אַגָּבִי בְּחוֹבְרוֹת "לָאִשָּׁה" עַד שֶׁסִּמֵּן הַשָּׁעוֹן, עֶרֶב, וְהֵן קָמוּ יַחְדָּיו וְצָעֲדוּ לְעֵבֶר הַמִּטְבָּח, לֹא לִפְנֵי שֶׁדּוֹדָתֵךְ שָׁלְפָה מֵאֲרוֹן הַתַּמְרוּקִים חֲבִילַת מִמְחָטוֹת לָאַף וְזוּג נַעֲלַיִם אוֹרְתּוֹפֵּדִיּוֹת בְּצֶבַע עוֹר .  אל הספר
מקום לשירה