יוסף שרון

• 67 • לְמוֹשָׁבִים פְּנוּיִים בְּבַיִת לָבָן שֶׁנַּחֲלֹף עַל פָּנָיו ( אַל בֶּהָלָה, אֲנִי אִתְּךָ, אֲנִי אִתְּךָ ) : זַאֲטוּט מְהֻדָּר בְּגִיל הַתְּבוּנָה אֶל שֻׁלְחָן מְשֻׁמָּשׁ ( הֶחָדָשׁ נִגְנַב כְּבָר לְאֵיזֶה מָחוֹל ) . וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו ? לְאָן ? תִּינוֹק-מוֹנְדְרִיאַן לְסִפּוּרֵי סָבְתָא אוֹ לְהַצָּעוֹת מֶחְקָר, רַגְלַיִם מְקַפְּצוֹת מָרָה עַל בִּרְכֶּיהָ .  אל הספר
מקום לשירה