פתח דבר

• 4 • העסקתם בתנאי עבודה מחפירים, כפי שמתאר כאן המשורר הארגנטינאי, מנואל אַלדוֹנָטֶה ( מספרדית : טל ניצן ) . כלומר, בשנת 2022 משורר או משוררת אינם יכולים להתייחס אל המתוק ללא מודעות רחבה זו, ולראות בו רק ביטוי חגיגי של נעימות . הסוכר עצמו הוא זול להפקה ובמקביל נחשב על ידי האליטות גם למוצר זול והמוני מבחינה תרבותית . אמנם, זרמים אמנותיים מסוימים הצליחו להעניק לגיטימציה ( מוגבלת ) ודומיננטיות למתיקות, כמו זרמי המנייריזם והקיטש, אולם בימינו היחס למתוק עדיין חשדני, כאל ניסיון סחיטה רגשני, מניפולטיבי, לעיתים סנטימנטלי . מצב דברים זה מחמיר את האתגר הקיים ממילא בכתיבת שיר שנושאו או שסגנונו סוכרי או מתוק . מכאן, הסוכר מיוצג בשירי כתב העת בהתאם לנאמר לעיל, לעיתים באופן חיובי, לעיתים באופן שלילי . מבחינה מבנית הוא מופיע במגוון דרכים : כמוטיב מרכזי, באזכור ישיר או משתמע ( למשל כפחמימה ) , כנושא שולי או כקינוח מתוק — פאנץ' ליין . ייתכן שהיחס המודרניסטי הרציני כלפי המאכל המתוק הוא ביטוי של תרבות גברית, ממסדית וכוחנית . לדוגמה, אנשים מתוקים ( או נשים מתוקות ) לא בונים מדינה, מפעלים ומיזמים . עושים ז...  אל הספר
מקום לשירה