בין זיכרון להיסטוריה: ניצולי השואה בארגנטינה, מקרה מבחן

164 יוסי ח‘ גולדשטיין ילקוט מורשת וזכר השואה שולב ב“מיתוס ההקמה של מדינת ישראל“, אך “הזיכרון הקולקטיבי 8 שפירא שימש כסות שהעלימה מתחתיה את הזיכרון הפרטי, את החוויה האישית“ . מבחינה בין שלושה סוגים של התייחסות לזיכרון השואה : א . ההתייחסות הרשמית של מדינת ישראל . ב . ההתייחסות הפרטית, שבכללה מתן לגיטימציה להשמעת עדויות אישיות . התייחסות זו מתקיימת מסוף שנות השבעים של המאה הקודמת . ג . ההתייחסות המיועדת להציג את השואה כמיתוס שכנגד מדינת ישראל לשם הבניית זהות חלופית, בעיקר בתפוצות . המצדדים בה מבקשים “ליטול מן המדינה את הזכות לייצג את העם היהודי בכלל ואת שארית 9 הפליטה בפרט“ . דליה עופר גורסת שעיצוב הזיכרון הציבורי של השואה הוא תהליך היסטורי שהושפע מרוח התקופה, כשיחידים, קבוצות וקהילות חיפשו דרכים שונות וייחודיות כדי לזכור את השואה . מסקנתה היא — כפי שטען לפניה יוסף חיים ירושלמי — שהיסטוריה וזיכרון אינם זהים בהכרח, ולעיתים הזיכרונות מתגבשים על יסוד נרטיבים שונים על אודות תקופת השואה וזכרה בטקסים, בסרטים ובטקסטים בתיווכם 10 של ילדי הניצולים והמתח בין “כאן“ ל“שם“ . 11 העומד מאחורי מאמר זה ה...  אל הספר