“מכתב מן המחנות“: ילדים ונוער במחנות העקורים וילדי ארץ ישראל בראי העיתון “דבר לילדים“, 1947-1946

ילקוט מורשת מכתב מן המחנות 155 ישכחו לאט לאט את אשר עבר עליהם ויאמינו כי יש עוד מקום בעולם שם 44 מצפים לבואם כאחים אהובים . ארץ ישראל, שיריה, חגיה וטקסיה וכן המפגש עם השליחים הארצישראלים מוצגים במדורה של פינקרפלד כמזור היחיד למכאובי הגלות והשואה וכדרך לחולל בילדים את השינוי הדרוש למען השתלבותם המיטבית בחברה הארצישראלית . ממכתבי הילדים עולה שלמפגשים עם חיילי הבריגדה היהודית ברגעי השחרור הייתה השפעה דומה . וכך כותבת סבינה ממחנה דורנשטאט, שאת תלאותיה פרשה פינקרפלד במדורה : תחת כנפיהם הרגשנו בטוחים [ . . . ] הם היו לנו הכל הם הראשונים שהביאו לנו דרישת שלום מארץ ישראל שהאירה לנו כשמש והם שיצקו לנשמותינו הקודרות והכמהות לחמימות אור ואהבה לארץ [ . . . ] בימים הקשים שלאחר השחרור, כשהיינו שבורים ורצוצים בגוף ובנפש . הם ( חיילי הבריגדה ) היחידים שבאו לעזרתנו [ . . . ] אנחנו אנשי ה“קאצאטים“ ראינו כל כך הרבה רעה ותועבה בעולם, מאוכזבים מכל האנושיות, לא התייחסנו באמון, ולא באהדה, לשום אדם, והם היו הראשונים שהראו לנו כי בכל זאת יש אנשים בעולם שהננו קרובים להם והם אוהבים אותנו, ומקריבים את נפשם בעדנו ...  אל הספר