10 דליה עופר, אביבה חלמיש ילקוט מורשת אפוא העוגנים שעליהם יכלו יחידים וקבוצות להישען כדי להתרומם מעל שנים של מאמצי הישרדות משעה לשעה ומיום ליום לעבר מציאות שאפשר לסמן בה עתיד לצדו של העבר הנורא ? וכדרך ההיסטוריונים מוטל עלינו לתקף את פרק הזמן, קרי : שנה ראשונה — מהי ? וכן להגדיר את המושג “מעברים“ . השנה הראשונה לאחר המלחמה אינה דווקא פרק הזמן שבין מאי 1945 למאי ,1946 שהרי הלחימה הסתיימה במועדים שונים בחלקים שונים של אירופה . ולכן הדיון שלנו חל על “השנה הראשונה הארוכה“ מקיץ 1944 עד תום 1946 . המושג “מעברים“ לכאורה ברור יותר . המעבר ממלחמה למצב שאינו מלחמה היה אמור להיות חד – משמעי : לא עוד נתונים באימה מפני איום ההשמדה של השלטון הנאצי, לא עוד בורחים מפני משתפי פעולה, לא עוד משוללי הזכות להחליט על גורלם או לתכנן את מהלכיהם . במובן מסוים אכן כך היה . ואולם המציאות הכאוטית באירופה החרבה בעקבות התקדמות הצבאות המנצחים ממזרח וממערב יצרה מצבים לא צפויים, והיעדר הביטחון האישי המשיך ללוות את השורדים והניצולים חודשים ארוכים . יהודים שחיו במסתור במזרח אירופה ויהודים שחיו ביערות כלוחמים במסגרות שונ...
אל הספר