המשפט השמני בתרגומו של רבי יהודה אבן־תיבון ל״תורת חובות הלבבות״

126 ברק אוירבך בלשנות עברית 78 : תשפ״ה מחקרים קודמים על אודות העברית המשוערבת, ובעיקר על העברית של אבן-תיבון ( אוירבך, 2020 ; אוירבך, תש״ף - א ; אוירבך, תש״ף - ב ) , העלו, בין השאר, שני עניינים : כאמור, בדברי ההקדמה של אבן-תיבון לתרגום הספר הוא מציין את שאיפתו לשמר את לשון המקורות כיחידות נפרדות ומוגדרות ( מהדורת גאלדמאן, עמ׳ 3 – 5 ) . לפיכך אפשר לצפות כי התחביר ואוצר המילים בתרגומו ישקפו אחידות ונאמנות לעברית הקדומה . ואולם, העיון בכתביו מפריך במידת-מה ציפייה זו – מחד גיסא אבן-תיבון משלב בין רובדי העברית, ומאידך גיסא הוא אינו מהסס להעשיר את השפה, הן בחידושים מקוריים הן בחידושים מן הערבית . זאת ועוד, ספרות המחקר העוסקת בעברית המשוערבת – הספרים שהזכרתי לעיל ומאמרי זוטא העוסקים, בדרך אגב, בתחבירה – אינה מספקת תמונה רחבה דייה : לא מן הבחינה הדיאכרונית, לא מן הבחינה הסינכרונית ולא מן הבחינה המשווה . אם כן, במאמר זה אני מבקש להעמיק את העיון במשפט השמני שבעברית המשוערבת, כפי שהוא משתקף בתרגומו של אבן-תיבון לספר ״תורת חובות 2 הבחינה תיעשה משלושה כיווני מחקר : ( א ) עיון דיאכרוני : אשווה בין ד...  אל הספר