פרק שבעה - עשר | מעורבות הורים בלימודי ילדיהם המשולבים | 237 לעיתים ההתחלה תקינה והבשורה על הבעיות מגיעה רק כעבור חודשים או שנים, כאשר ההורים שמים לב שמשהו לא בסדר . "אולי זה רק עיכוב קל שעוד מעט יעבור ? " הם מכחישים, מקווים שהכול יסתדר . אחרי תקופה של לבטים וחששות הם פונים לרופא או לפסיכולוג . כשמגיעה האבחנה הם חווים הלם על החיים שהשתנו, הכחשה של החדשות הרעות ולפעמים גם האשמה של הגורמים המטפלים, כפי שסיפרה מרינה : לפני חמש שנים דיווחתי להורים על הקשיים שיש לילד שלהם שלמד בגן שלי . היה לי קשה לשכנע אותם לפנות לאבחון במרכז להתפתחות הילד . לאחר קבלת התוצאה האב התקשר אליי בשעת ערב והאשים אותי בכל מה שקרה להם, שאני עשיתי את הילד אוטיסט . היה להם כל כך קשה לקבל את החדשות הרעות שהם החליטו לעבור לעיר אחרת . . . שם אף אחד לא ידע והם יוכלו לפתוח דף חדש . לאחר קבלת האבחנה ההורים חווים שלל רגשות של תדהמה ואשמה, כמו אביו של יוני, וגם הכחשה וכעס, כמו שתיארה הגננת . אבל בהדרגה הם מתחילים לחפש מידע ותשובות אצל אנשי מקצוע, בהדרגה צומחת תקווה חדשה מתוך הפתעת האובדן, השלמה עם חיים שממשיכים עם הילד שלהם ...
אל הספר