160 נתן עברון העובדה שהתרגום היווני משקף את לשון התקופה — ולא את העברית המקראית הקלסית — מראה כי אין מדובר במחבר יווני המחקה את סגנון תרגום השבעים, 8 שכן מדובר בביטויים מאוחרים, שאינם מתורגמים בחלקים אחרים של השבעים . שתי התופעות הללו — שימוש מחבר מקבים א בצירופים מוכרים ושיקוף לשון תקופתו — נסקרו במחקר כחלק מהראיות למקורו העברי של הספר, אך הן גם מדגימות היטב נתונים שיש לשקול בשחזור המצע העברי . מחד גיסא, היכרות עם ביטויים וצירופים לשוניים מספקת למשחזר מידע שעליו הוא יכול להתבסס, ברמה כזאת או אחרת של ודאות, כאשר הוא חושד כי בתשתית הנוסח היווני מצוי צירוף עברי ידוע . מאידך גיסא, העובדה שבמקומות מסוימים ניכרת הלשון העברית מהתקופה ההלניסטית מכוונת את המשחזר לשקול את העדויות מלשון התקופה בבואו לשחזר את נוסחו העברי של הספר . למסקנות אלה נודעת חשיבות אל מול הקשיים שבמלאכת שחזור הנוסח המקורי המשוער של מקבים א . כיוון שלא שרד כל תיעוד של קטעים מהמקור העברי של הספר, קשה לקבוע את אופי התרגום ואת סגנונו של המתרגם, כלומר קשה לדעת אם 9 באילו אקוויוולנטים העדיף המתרגם להשתמש ; מדובר בתרגום 'מילולי' ...
אל הספר