226 משה פלורנטין כוללת נוסחים מאוחרים מגניזת קהיר של כתובים שהם בני הזמן האמור, כגון ספר בן סירא ומגילת ברית דמשק . אף היטיבו העורכים לא להסתמך רק על הקריאות המופיעות בפרסומי הטקסטים השונים, אלא העמידו על הקריאות המעודכנות ביותר ( ראו למשל בערך 'בתר', שבה נדחית הקריאה 'הבתר' שפורסמה DJD-ב , כרך 30 ) . בגלל מצבם של הטקסטים לא נמנעו המהדירים מהצגת רצפי אותיות שאין הם בגדר מילים מפוענחות אלא שרידי מילים המחכות לגאולתן ( כגון הצורה 'הבתר' הנזכרת לעיל ) . אף עלה בידי העורכים לשלב חילופי גרסאות בגופי הערכים גם כשטיבן אינו תמיד מחוור . לדוגמה, בשנות התשעים של המאה הקודמת סער עולם המחקר במחלוקת על פירושו הספרותי וההיסטורי של שיר המכונה לעיתים 'המנון פיאור עצמי' ( Self - Glorification Hymn ) , שנתגלה בשלושה עותקים מקוטעים למדיי בין המגילות, המזוהים בחלקם עם עותקי מגילת ההודיות ומגילת המלחמה . המשווה בין נוסחי השיר יגלה הבדלים מהבדלים שונים, כגון אלה : 'לוא פ [ ז ] ולוא כתם אופירים' ( 18 Q491 11 i 4 ) לעומת 'לוא בפז אכתיר לי וכתם או ב יורימ לוא [ . . . ] ' ( 7 Q427 4 i 12 ) . הכתוב רומז בעליל לי...
אל הספר