622 | אתיקה פיננסית ( סעיף ו ) "אף על גב שאסור להבריח ( מכס ) מכח דינא דמלכותא, מ"מ אם אדם מבריח אין למוכס לכוף אותו ליתן דהוה [ שהוא ] כהפקעת הלואתו דשרי [ שמותר ] . מיהו [ אמנם ] אם יש בזה משום יראת המלך ודאי יכול לכוף אותו" . ואם כן, כאן אף שחייב במס ואסור להעלים, מ"מ כשהיהודי מעלים זכה מדיני ממון שהפקעת הלואתו שרי [ מותרת ] , ואם ימסרנו לשלטונות לוקח ממנו ממונו שלא כדין, ולפי זה, לכאורה, אסור . . . אמנם במק"א מפורש ברמ"א ( סימן שפח, סעיף יב ) במי שרצה לברוח ולא לשלם לעכו"ם מה שחייב לו ובא אחר וגילה הדבר — אין לו דין מוסר שהרי לא הפסידו רק שהוצרך לשלם מה שחייב, מ"מ רעה עשה דהוי כמשיב אבידה לעכו"ם ואם גרם לו היזק ( יותר ממה שחייב וכמבואר בש"ך ) חייב לשלם מה שגורם לו . ולפי זה הכא [ כאן ] שמכריחו לשלם מה שחייב לגוים לא נקרא מסור, ומ"מ אסור משום משיב אבידה לעכו"ם, ע"ש בביאור הגר"א דכיון [ שכיוון ] דהפקעת [ שהפקעת ] הלואתו מותר, א"כ כשמגלה — הרי זה משיב לו אבידתו . מיהו [ אמנם ] בעיקר איסור דמשיב אבידה לעכו"ם מצינו שאם מקדש בכך השם מותר ומשובח כמבואר ברמב"ם פרק יא ד [ של הלכות ] גזילה (...
אל הספר