טו . אתיקה מסחרית | 565 והכל רואין שאע"פ שכתב כל נכסיו לאחרים הוא מחזיק בהן ונושא ונותן בה ומעולם לא יצאו מרשותו . . . ובאתי לשבר מתלעות עול ולהפיר מחשבות ערומים ולהודיע ולבאר . . . ובכל דוכתא אזל [ הלך ] אנן בתר אומדנא והאריך הרבה להביא כל אומדנות שבתלמוד וזה סוף דבריו : "מצינו בדברי חכמים שבטלו עצת המערימים כדאיתא ( ב"מ קח ) . גבי דינא דבר מצרא זבין גריוא דארעא במציעא דנכסי חזינן אי עדית אי זיבורית משום עדית או משום זיבורית זבן ואי לא מפקינן מיניה" ( טור, חושן משפט, סימן צט ) . מבוררים מכל הקהילות דמדינת ליטא הסכימו על תקנה בחכירה האורנדריש וז"ל הנה מאשר ראינו מהיזקות שגורם איש לרעהו להעלות בדמי חכירות האורנדריש / פונדק, בית מזיגה / ולקפח מחייתו של חבירו ומאבד עצמו לדעת ג"כ ע"כ גזרנו והסכמנו שכל מי שהחזיק באורנדריש ג' שנים או יש לו כתב אורנדא על ג' שנים אעפ"י שלא החזיק בה שוב אין רשות לחבירו להשיג גבולו כל ימי חייו ואח"כ הוסיפו לתקן ולבאר בפירוש אף אם ימות שר הראשון ויחזיק שר אחר תחתיו ג"כ אין רשות לשום אדם להשיג גבולו ולשכור אותה אורנדריש כל ימי חייו של מחזיק באורנדא בראשונה וכך עשו...
אל הספר