534 | אתיקה פיננסית . . . כאן טענת המקבל דכפי הנהוג בשיק בחתימת ידו תחת יד נאמנו, שנמסר עם הסכום, ולא בא ליד המקבל דרך גניבה או אונאה ובעל השיק מודה שנתן לו יפוי כח ורשות לחתום על הסכומים שבשיקים, הרי זה כמחייב עצמו על מה שיעשה השליח . ומחזיק השטר הביא חוות דעת, שעל פי משפטי המדינה, מאחר שהתחייב עצמו בחתימת ידו נתחייב בזה לשאת בכל התוצאות ועליו לשלם, וכיון שדינא דמלכותא דינא, דורשים לחייב אותו לשלם . ואף שבארץ ישראל לא אמרינן דינא דמלכותא דינא, כיון שהונהג כן אזי החותם על שיק — על דעת המנהג חותם, שגם הוא יודע שבא מיד ליד וגם מגיע לאנשים שאינם שומרי תורה והם הלוא בעוונותינו הרבים ילכו לערכאותיהם [ בתי המשפט ] , הרי זה כ"סיטומתא" . ובאמת שמסופקני אם זהו בגדר דינא דמלכותא, ואף שהביא חו"ד עורך דין דזהו הלכה אצלם, מ"מ הלוא אין זה חוק קבוע, והכל ניתן לפירוש השופט והבנתו, ובאופן כזה לא שייך דינא דמלכותא . . . שוב שמעתי שאכן יש אצלם חו"ד גם מערכאותיהם שלא חל ההתחייבות כה"ג, וגם חוקקו חוק על זה, ושוב וודאי אינו בכלל דינא דמלכותא, אכן גם באופן שהיה כן מנהג קבוע הנה באופן שסמכו שניהם על דינא דמלכ...
אל הספר