יב . אתיקה שיפוטית | 489 ולא מתוך סתם כעס . . . אלא כפי שיראה לו שהוא חייב, ותהיה מגמתו להפיק מה שיש באותה הפעולה מן התועלת הגדולה לבני אדם רבים ( רמב"ם, מורה נבוכים [ תרגום קאפח ] , חלק א, פרק נד ) . טבע האדם הישר מתחמם לצעקת העשוק עד שיתחייב היות דבריו אמיתיים לגמרי, וכמעט שאינו רואה זכות לעושק, ובהפך זה טבע האדם הרמאי מתרפה ומקבל חולשה להתנצלות המתנצל והומם לספר קורותיו ותלונותיו עד שיטהו רצונו להימנע מלחייבו, וכמעט שלא יראה לו חובו . מתוך כך צריכים הדיינים להתיישב בדברים ולישא וליתן מתון שלא לחתוך את הדין עד שיתיישבו בדבר אם העשוק ירבה בצווחות להבהיל השומע בטענותיו להפיג כעסו ולהוציא כל זעמו על העושק, וכן אם יש בהתנצלות העושק שפתי חלקות בלשון רמיה ויחשוד טבעו הנוטה מן האמת לאחת מאלו הסיבות ומתוך כך יתיישב בדבר ולא יחתוך הדין אלא כפי מה שיתחייב היושר ולא יעוור כעסו או רפיון טבעו וחולשת כוחותיו את עיני שכלו ( רבי מנחם המאירי, בית הבחירה, אבות א, א ) . אנו מוכרחים לומר שהכתוב שאומר "ודל לא תהדר בריבו" הוא נאמר דווקא בזמן שהדיין אינו מתחשב כלל עם שורת הדין, אלא שהוא פוסק את המשפט רק מפ...
אל הספר