י . אתיקה משטרתית | 437 פרק י פסוק ט ) , דלמא שקלת צדיקי ושבקת רשיעי ? — אמר ליה : ומאי אעביד ? הרמנא דמלכא הוא ! — אמר : תא אגמרך היכי תעביד ; עול בארבע שעי לחנותא, כי חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם שאול עילויה, אי צורבא מרבנן הוא וניים — אקדומי קדים לגרסיה, אי פועל הוא — קדים קא עביד עבידתיה, ואי עבידתיה בליליא — רדודי רדיד . ואי לא — גנבא הוא, ותפסיה . אישתמע מילתא בי מלכא, אמרו : קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא . אתיוה לרבי אלעזר ברבי שמעון, וקא תפיס גנבי ואזיל . שלח ליה רבי יהושע בן קרחה : חומץ בן יין, עד מתי אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה ! — שלח ליה : קוצים אני מכלה מן הכרם . — שלח ליה : יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו . יומא חד פגע ביה ההוא כובס, קרייה חומץ בן יין . אמר : מדחציף כולי האי — שמע מינה רשיעא הוא, אמר להו : תפסוהו . תפסוהו, לבתר דנח דעתיה אזל בתריה לפרוקיה ולא מצי . קרי עליה "שֹׁמֵר פִּיו, וּלְשׁוֹנוֹ— שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" ( משלי כא, כג ) . זקפוהו, קם תותי זקיפא וקא בכי . אמרו ליה : רבי, אל ירע בעיניך, שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביום הכפורים ...
אל הספר