384 | צבא וביטחון הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהן ואמר "הריני מסכן בעצמי, ומה לאחרים עלי בכך" ? או "איני מקפיד על כך" — מכין אותו מכת מרדות ( רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק יא, הלכה ה ) . סו ד י ו ת צ ב א י ת כִּי-תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ, וְנִשְׁמַרְתּ מִכֹּל דָּבָר רָע ( דברים כג, י ) . לא רחוק לומר, שכוונת הפסוק שלא לגלות מסתורין של מלחמה, ושלא לספר ארחם ורבעם לשום איש . ומזה יאות שלא להניח לשום אדם לצאת מן המחנה שמא ישיגוהו שונאיהם וימלטו [ ויוציאו ] מפיו תחנותם [ מקום חנייתם ] . וכמו שהגיד המצרי לדוד ( שמואל א פרק ל פסוקים יג – טו ) . וזה בכלל ״דָּבָר רָע״ שאמרו בספרי : אפילו דיבור רע, וזה לשון הרע, וכיוונו למה שכתבתי ( הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק, משך חכמה, דברים כג, י ) . יוצא לפי זה שיש אזהרה מיוחדת לאיש הצבא לשמור מאוד לשים יד לפה לא לגלות לשום איש סדרי ותנועות הצבא סיסמותיהם ותהלוכותיהם, כי אזנים לכותל וחברא חברא אית ליה [ ויש חבר לחבר ] ויכולים הדברים בסופו של דבר להגיע לאזני האויב ולהמיט על ידי כך סכנה על המחנה ולא רק זה שיש על פי זה אזה...
אל הספר