358 | צבא וביטחון שניהם . מטבע הדברים, מלחמה כרוכה בפגיעה רחבה בחיי אדם, בריאותו, שלומו, רכושו וכבודו, בשני הצדדים של המתרס . על כן היא לא יכולה להיות המתכון הראשון או העיקרי לניהול סכסוכים בעניינים חיוניים . מוטב להימנע ממנה, למנוע את כל הנזקים שהיא מביאה בכנפיה . מסכת שלמה מלמדת אותנו, בדרכים שונות, ש"טוב השלום" בשתי הרמות העיקריות : ראשית, מוטב שלא יתגלעו סכסוכים כאלה ובני אדם והמדינות שלהם יחיו אלה בצד אלה בשלום ובשלווה ; שנית, אם בכל זאת נוצרת בעיה של סכסוך, ישנן דרכים מן המוכן ללבן את הבעיה שעל הפרק כדי ליישב את הסכסוך בדרכי שלום, ללא מלחמה, ללא שפיכות דמים . החתירה לשלום מוכרת לנו מן האתיקה הצבאית שבתורה : "כִּי-תִקְרַב אֶל-עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָוְקָרָאתָאֵלֶיהָלְשָׁלוֹם" ( דברים כ, י ) . ודאי שיש במצווה שבפסוק זה ביטוי מובהק של העדפת פתרון בדרכי שלום על פני פתרון בדרכי מלחמה . לכאורה, אפשר לאמץ את רוחו גם במישור הפעילות המדינית והצבאית של ימינו, אלא שהרישא של הפסוק מחייבת מבט מדוקדק יותר בנסיבות . כאשר נאמר "כי תקרב אל עיר להילחם עליה", לא נאמר לנו מהי העילה של ההתקרבות אל עיר...
אל הספר