ז . אתיקה של רבנים ותלמידי חכמים | 311 משפיע הוא עליהם לא דרך צינורות צורניים, כבא כוחו של מוסד מכובד על ידי מינויו, כי אם באישיותו, בגדלותו בתורה, באהבתו, אהבת העם, ענוותנותו, חסידותו וחסדיו המרובים . הוא אב וגם אח לעם . סמכותו אינה מוסדית, רשמית, המבוססת על בחירה, כי אם אישית, מקורית, ונובעת מחיבת העם אליו ומהכרתם החופשית בו כרבם, מורם, אביהם ואחיהם ( הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, 30 תשמ״ב, עמ' 94 ) . ע רכי הק ה י לה אמר רבי יוחנן : איזהו תלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו ? זה שמניח חפציו ועוסק בחפצי שמים והני מילי למטרח בריפתיה [ דבר שאינו יכול לטרוח בו וחייו תלויים בו ( רש"י ) ] ( בבלי, שבת קיד ) . ואין בעלי אומניות חייבין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתן, שנאמר : "תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ" ( ויקרא פרק יט, פסוק לב ) — מה הידור שאין בה חסרון כיס אף קימה שאין בה חסרון כיס . ומנין שלא יעצים עיניו מן החכם כדי שלא יראהו עד שלא יעמוד מפניו ? שנאמר : "וְיָרֵאתָמֵאֱלֹקֶיךָ" ( ויקרא פרק כה פסוק יז ) , הא כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ . כל תלמיד חכם מצוה...
אל הספר