ז . אתיקה של רבנים ותלמידי חכמים | 301 בהדייהו . כד חזייה רב יהודה חייך [ באו חכמים לבקרו ובא אותו תלמיד חכם יחד עימם . כשראה אותו רב יהודה חייך ] . — אמר ליה [ לו הת"ח לרב יהודה ] : לא מסתייך דשמתיה לההוא גברא אלא אחוכי נמי חייך בי [ לא דייך שנידית אותי אלא אתה גם צוחק עליי ] ? — אמר ליה [ רב יהודה ] : לאו בדידך מחייכנא אלא דכי אזלינא לההוא עלמא בדיחא דעתאי דאפילו לגברא כוותך לא חניפי ליה [ לא עליך אני צוחק אלא כשאלך לעולם הבא דעתי טובה עליי שאפילו לאדם כמוך לא התחנפתי ] . נח נפשיה דרב יהודה, אתא לבי מדרשא אמר להו : שרו לי ! אמרו ליה רבנן : גברא דחשיב כרב יהודה ליכא הכא דלישרי לך, אלא זיל לגביה דרבי יהודה נשיאה דלישרי לך [ כשנפטר רב יהודה באו אותו ת"ח לבית המדרש ואמר להם : התירו לי א הנידוי ! אמרו לו חכמים : אין כאן מי שיכול להתיר נידיויו של אדם חשוב כרב יהודה, אלא לך לרבי יהודה הנשיא שיתיר לך ] . אזל לקמיה, אמר ליה לרבי אמי : פוק עיין בדיניה, אי מיבעי למישרא ליה — שרי ליה . עיין רבי אמי בדיניה, סבר למישרא ליה [ בא בפני רבי יהודה הנשיא . אמר רבי יהודה הנשיא לרבי אמרי : צא ועיין בדינו,...
אל הספר