92 | מבואות כלליים מונח זה של "מידת סדום", המחבר התנהגות אנושית של בני אדם למודל ההתנהגות הרע עלי אדמות, מחייב ביאור . הרב משה אביגדור עמיאל ביאר זאת כך : האומר : שלי שלי ושלך שלך — זו מידה בינונית : חברה שיחידיה ( "האומר", לשון יחיד ) אומרים : "שלי שלי ושלך שלך" — כל אחד יעשה רק לביתו שלו, היא חברה שמידותיה "בינוניות" המה, שכן בחברה טובה כל אדם מוכן לתת משלו גם לאחרים ואינו שומר כל ממונו רק לטובת עצמו . אבל "יש אומרים" — לשון רבים — כאשר מידה זו של אנוכיות הופכת להיות נחלת הכלל, הרי "זו מידת סדום" . חברה כזו אינה יכולה לעמוד ולהתקיים אפילו 29 שעה אחת . במקרים רבים נהגו לקבוע שכופין על התנהגות שאינה ראויה מכיוון שזוהי מידת סדום . הגמרא דנה, למשל, במציאות המשקפת את ההתנהלות הראויה בין שכנים : ההוא דזבן ארעא אמצרא דבי נשיה [ מעשה באדם שקנה קרקע סמוך לשדה של אביו ] , כי קא פלגו, א"ל : פליגו לי אמצראי [ כשבאו לחלוק את שדה האב לאחר מותו, ביקש אותו אדם לקבל את חלקו בשדה הסמוכה לשדהו ] אמר רבה : כגון זה כופין על מדת סדום . מתקיף לה רב יוסף, אמרי ליה אחי : מעלינן ליה עלויא כי נכסי דבי בר מריון...
אל הספר