50 | מבואות כלליים שלו . בנסיבות אנושיות מיוחדות ייתכן שהמורה ירשה לעצמו להסיח את דעתו מן התלמידים, מדי פעם בפעם, דרך שגרה . מובן שגם בהתנהגות כזו יש פגם אתי מובהק . העמדת הרף ברמה האידיאלית היא הצגת דרישה מתמדת למאמץ להתקרב אל הרף ככל האפשר . העמדת הרף ברמה נמוכה יותר, באופן שבדרך כלל יעמוד המורה בדרישותיו, גם אם הוא נפנה מן העיסוק בתלמידים לעניינים אחרים המעסיקים אותו, תהיה מוטעית . היא תגרום לביטול האידיאל, לביטול הדרישה המתמדת למאמץ להתקרב יותר ויותר ואולי אף להגיע להקדשה הראויה של מלוא זמנו של המורה לטיפוח תלמידיו . מכיוון שבדרך כלל המורה לא ייראה מקדיש את מלוא זמנו לתלמידיו, לא ירחק היום שהורי התלמידים ישימו לכך לב . תישאל אפוא השאלה כיצד מן הראוי שיתייחסו ההורים אל המורים לנוכח התופעה הרווחת של התנהלות לא מושלמת . בעל ״פלא יועץ״ משיב על השאלה בעצה מעניינת ומאלפת . מצד אחד, " . . . אנשי הקהל חייבים להיות עיניהם פקוחות על משרתי הקהל, ובפרט על המלמדים שעוסקים במלאכת שמים" של חינוך והוראה . אם אין יסוד להניח שבדרך כלל ההתנהלות של מלמדי הילדים היא ראויה, כי אז מן הראוי שההורים יעקבו ...
אל הספר