173 סוף דבר תלת- הלשוניות המתוארת לא הייתה יציבה, ובמהלך התקופה הנחקרת חלו בה שינויים רבים . כבר במחצית הראשונה של המאה ה- 19 ידיעת היידיש והעברית ירדה והלכה, ואת מקומן תפסה הגרמנית שכבשה את הבכורה והייתה לשפת התרבות המרכזית . אך דחיקתה של העברית ממרכז הבמה לא הביאה להיעלמותה המוחלטת . כפי שמראה ספרי, היא הוסיפה להתקיים במרחב החינוכי המודרני של יהדות מרכז אירופה . בניגוד לחברי התנועה הציונית שפעלו בסופה של המאה ה- ,19 המחנכים המתוארים כאן לא ראו בשלילה את קיומה של מערכת רב- לשונית שבה העברית נמצאת ביחסים הרמוניים עם לשון המדינה, ובכפיפה אחת לשפות נוספות . חלק מן המחנכים הללו היו חברים בתנועות יהודיות מודרניות שפעלו במרחב הגרמני- יהודי בתקופה זו, כגון תנועת ההשכלה, “חוכמת ישראל“, תנועת הרפורמה והניאו- אורתודוקסיה . אחרים נותרו עלומים או שהשתייכותם לתנועה זו או אחרת אינה ברורה . אישים אלה שאפו להמשיך מסורת יהודית ארוכת שנים שייחסה חשיבות מיוחדת ללשון הקודש, ופעלו לשימורה בתחום החינוכי . בה- בעת הם ספגו את השפעותיהן של מגמות מודרניות שהגדירו מחדש את מהותה של שפה אנושית ואת האופן הנכון שבו...
אל הספר