אימוץ מתודות להוראת שפות משאינם־יהודים וההתמודדות עם האתגרים המיוחדים של הוראת העברית

116 קרוא וכתוב בלשון עֵבר גולדברגר, שעיבד את ספרו של האן לטובת הוראת העברית, היה מורה לדת בעיר פץ׳ ( Pécs ) שבדרום הונגריה, אז בשטחה של הממלכה האוסטרו- הונגרית . את שיטתו פיתח, ככל הנראה, על סמך ניסיונו רב השנים כמורה בבית ספר שבעיר ובהוראה פרטית ( שייבר תשל“ח, 141 ; לוי תשל“ח, 146 - 147 ) . בדומה למקור השראתו, חילק גולדברגר את ספרו לסעיפים שבכל אחד מהם משפטים המדגימים כללים דקדוקיים כגון ה“א הידיעה, מושא ישיר או כללים תחביריים כגון צורת השאלה או הציווי . חלק מן הסעיפים הללו כוללים משפטים בעברית, ואחרים בגרמנית . רכישת העברית, על פי שיטתו של גולדברגר, תֵיעשה באמצעות תרגום המשפטים הללו מן השפה האחת לשנייה, תוך שימוש ברשימות מילים מקבילות בשתי השפות . הספר נפתח בהצגת משפטים קצרים בני שתי מילים בלבד, שבהמשך מתארכים והולכים . כך היא, לדוגמה, הפתיחה בעמוד הראשון של הספר : האל נאמן, ההר הגדול, העיר הגדולה, הרופא הטוב ; הספר הקטן, הארץ הקטנה ; מורה טוב, תלמיד חרוץ ( גולדברגר תרל“א, 5 ) . העמדת שיטה פרקטית וקלה לשימוש — היא הדבר שאליו שאף גולדברגר . הוא התייחס לטענה בדבר הירידה בלימודי העברית ...  אל הספר