הוראת העברית ברוח הזמן: התפתחותה של מסורת חינוכית חדשה

109 פרק רביעי : הוראת העברית כמקצוע לימוד מודרני במרחב דובר-הגרמנית במאה ה- 19 תרגילים על ידי התלמיד ( ראו על כך עוד להלן ) . בעמודים האחרונים של הספר הוא הוסיף לטובת המורים תרגומים שלו לקטעי הטקסט, במטרה לסייע בידם בתהליך ההוראה . קריאה בהקדמה שצירף אהרנברג לספרו מלמדת, עם זאת, כי הוא לא סבר שאפשר לוותר כליל על השימוש בדקדוק העברי . את חיסרון הביאורים הדקדוקיים בספרו אמור למלא המורה, שאהרנברג ייחד לו תפקיד מרכזי בתהליך הלימוד : המורה בעל התבונה אינו זקוק להדרכה כיצד עליו להשתמש בחומרים אלה . כבר למן הקטעים הראשונים יש לתרגל את כללי הקריאה לגבי סימני התנועות, השווא, הדגש, הטון וכו׳ עד לקריאה שוטפת, ואט אט עם הופעת המילים יש לתת הסברים 21 לגבי שאר חלקי הדקדוק ( שם, [ 2 ] ) . מדוע לא ויתר אהרנברג על השימוש בדקדוק ? בניגוד לרפורמטורים של הוראת שפות במרחב הגרמני- נוצרי שיצאו כנגד שינון הדקדוק שהיה מקובל בתקופה הקודמת, בחוגים היהודיים המודרניים השימוש בדקדוק היווה דווקא סמן של מודרניות ( ראו על כך לעיל ) . אהרנברג אף הפנה את המורים להסתייע בספר הדקדוק של הבלשן החשוב בן- הזמן היינריך 22 אם כ...  אל הספר