הרפורמה בדרכי הוראת השפות של תנועת ה“פילנתרופין“

32 קרוא וכתוב בלשון עֵבר היינריך וולקה ( Wolke , 1741 - 1825 ) , סגן המנהל בבית הספר שבדסאו, שילב את הלטינית עם לימודי הזואולוגיה : שמות בעלי חיים בלטינית נלמדו תוך כדי משחק שבו התלמידים חיקו את קולותיהן של חיות, ולאחריו התקיים דיון בשפה הלטינית על סיווגם הטקסונומי . לטינית וצרפתית נלמדו בבית ספר זה תוך לימוד שמות עצמים שהתלמידים נתקלו בהם בכיתה, במטבח, בגן, ברחוב וכדומה . שיטה זו להוראת לטינית וצרפתית זכתה לשימוש גם בבית הספר הפילנתרופיניסטי בשנפֶּפנטל ( Klippel 1994, 204 - 205 ; Schnepfenthal ) . חידוש נוסף של החינוך הפילנתרופיניסטי הוא דחיית העיסוק המסורתי בדקדוק והדגשת פיתוח מיומנויות לשוניות אחרות בקרב התלמידים . הרחבת אוצר המילים של לומד השפה הזרה נתפסה כמטרה חשובה לאין ערוך מלימוד כללי הדקדוק שלה . לאוצר המילים ניתן הקשר תרבותי או ספרותי, תוך ויתור על שינון וזכירה של מילים . כבר מראשית לימודיהם נדרשו התלמידים לדבר ולשוחח בשפה הנלמדת, וקריאה ודיבור בשפה הזרה קיבלו את המקום הראשון בסולם המטרות הלימודיות . גם הלטינית, כאמור, נלמדה כשפת דיבור . בבתי הספר שאימצו תפיסה זו פותחה שיטת ה...  אל הספר