מבוא

10 קרוא וכתוב בלשון עֵבר “חוכמת ישראל“ . 2 טענה זו חוזקה על ידי דברי הקטרוג החריפים שנשמעו מפיהם של חברי תנועת התחייה בספרות העברית והתנועה הציונית . כך, למשל, האשים פרץ סמולנסקין ( 1842 - 1885 ) בכתב- העת שלו, השחר , את יהודי גרמניה בבגידה במסגרת היהודית ובהדרתם את העברית . 3 סמולנסקין טען כי משכילי גרמניה, ובראשם משה מנדלסון ( המכונה כאן “בן- מנחם“ ) , ויתרו על העברית והסתייגו ממנה : בארץ אשכנז החלו מני אז לא רק לעזוב את תורת ישראל כי אם גם לקצות [ לקוּץ ] בה ובשפת עֵבר, כחכמה רבה וכתפארת חשבו להם חסרון דעתם בשפת עבר, ולב [ ו ] שת ולחרפה היה לאיש לשאת עוד שמה על שפתו . הנערים יגדלו ואין אִתם יודע עד מה משפת אבותם וכתבי קדשו, כי חדלו מִלָמד אותם, וזאת אך זאת ולא יותר היתה פעולת בן- מנחם לעמו, כי אם אמנם בימיו עוד הגו בשפת עֵבר, אך אלה היו הגרים מארצות פולין וכהנה, אשר באַוָתם להשכיל את אחיהם ובדעתם כי כבוד בן- מנחם גדול הוא לכן תלו עליו כל מעשיהם . ופעולתו זאת עוד תראה עד היום הזה, כי עד היום כמעשיהם הראשונים הם עושים לתעב שפת עבר וכתבי הקדש ולהנזר מאחרי נחלת ישראל [ . . . ] זאת היא ה...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן