בין גאולה לאומית לסמכות קהילתית: שאלת עצמאות ישראל בשיח רבני אלג׳יריה

יוסף שרביט [ 462 ] ישראל כ״מפנה בממדי עולם המתחולל לפנינו במעמדו המדיני של עמנו וארצנו, כל שידיו ולבו לאל אמונה רואה בו אצבע אלוקים לקראת ׳אתחלתא דגאולה׳ ובקיעת ניצוצי השחר לבוקרו של ישראל אחרי ליל בלהות שנות אלפיים . [ . . . ] מפנה כביר זה, כחשיבותו החיונית לכל מעמדו, קיומו ועתידו של ישראל בעולם, 2 כן כרוך הוא גם בסכנות ופגעים של חבלי לידה״ . תחושות הגאולה הללו, עוצמתיות ככל שהיו, התבקשו לצד מעשי . ומשהו מכך אפשר היה למצוא בשאלה שהגיעה אל הרב עֻזיאל לקראת סיומה של מלחמת העצמאות ( 1949 . 7 . 20 ) , בז׳ בתמוז תש״ט ( 1949 . 7 . 4 ) ולמעשה ערב שלושת השבועות וימי בין המֵצרים . המדובר היה בשאלה כמעט זהה מצד רבני 3 יעקב קאטאריוואס אסתאנבול ובראשם הרבנים רפאל דוד סאבאן ( 1877 - 1961 ) , ומשה חביב, ורבה הראשי של קהילת קונסטנטין באלג׳יריה, הרב סידי פרג׳ חלימי 4 כיצד יש לנהוג בצומות החורבן ( האמור במיוחד לגבי י״ז בתמוז ( 1876 - 1957 ) : וט׳ באב ) – האם לבטלם או להמשיך לקיימם . חכמי אסתאנבול שבו ושאלו שאלה זו בדגש על ט׳ באב, לאחר ששנה קודם לכן שאלו את הרב עֻזיאל ולא נענו, והנה עתה מפצירים הם ברבנ...  אל הספר