״אסמכתא״ ככלי פרשני: הרחבת המושג וצמצומו

מאיר ( מרטין ) לוקשין [ 38 ] הלכה מסוימת לְפסוּק בתורה הוא חלש יחסית, או אולי אינו קיים . כפי שציין בלידשטיין, הקביעה שאי אפשר למצוא תמיד קשר בין הלכה מסוימת לפסוק 3 לדוגמה, למרות כלשהו מופיעה מדי פעם עוד לפני התלמוד במינוח אחר . העובדה שמספר תַּנָּאים ניסו למצוא מקור למושג ״התרת נדרים״ בפסוקים המשנה ( חגיגה א, ח ) קובעת ש״התר נדרים פורחין באויר ואין שונים בתורה, להן על מה שיִסְמֹכוּ״ . מאמרי זה אינו עוסק בכל צדדי השאלה הרחבה של הקשר 5 אלא בצד אחד של השאלה : השימוש במונח בין דרשות חז״ל לבין פסוקי התורה ״אסמכתא״ והשינויים שחלו בו במהלך הדורות . המונח ״אסמכתא״ מופיע בבבלי כארבעים פעם בהקשר של ניסיון לתאר את הזיקה בין פסוק מסוים להלכה כלשהי . כמעט תמיד יש לדיון מבנה דומה : מאן דהו בגמרא מצטט דרשה על פסוק, שלכאורה משתמע ממנה שמפסוק זה נובעת הלכה מסוימת . אבל התלמוד, אם בהמשך הדיון או לפני הדרשה, מביא מקור אחר שממנו משתמע שהלכה זו היא מדרבנן, כלומר תוצאה של חקיקה רבנית . התלמוד עומד על הסתירה לכאורה : הרי אי אפשר גם לומר שפסוק בתורה הוא המקור להלכה ההיא וגם לומר שההלכה היא מדרבנן . ואז עונה...  אל הספר