210 פרק אחד-עשר המשאבים המופנים למגזר הערבי בישראל מוגבלים, וגזענות רבה מופנית כלפי ערבים וערביות : תפיסתם כסיכון ביטחוני, חקיקת חוק הלאום והיחס הדכאני היום-יומי כלפי בני ובנות עמם בשטחים הכבושים ( כולל ניסיונותיהם של המתנחלים לגרשם מאדמותיהם והאלימות השגרתית של המתנחלים נגדם, לעיתים קרובות בידיעת המשטרה ו / או הצבא ) . נוסף על כך, שיעורי העוני בקרבם גבוהים יותר מאשר בקרב האוכלוסייה היהודית, רמת החינוך בבתי הספר הערביים נמוכה יותר, ומבנה החמולות המסורתי נפוץ ברבים מהערים והכפרים הערביים . אין פלא אם כך שהפשיעה והכנופיות מתרבות בקרבם . אך גם אין להתפלא על קוצר ידה של המשטרה במניעת פשיעה . כבר שנים ששיטור אינו נתפס בקרב מומחים כגורם יעיל במניעת פשיעה, ודאי לא שיטור שגישתו לוחמנית ואלימה כמו השיטור בישראל, ואף לא מבצעי איסוף נשק . כאמור, הקרימינולוג הנודע הרולד פפינסקי אמר זה מכבר : "כמה זמן עוד נחזיק בדעה שאכיפת החוק, מלבד בכביש, הופכת אותנו לבטוחים יותר ? אכיפת החוק היא כישלון מונומנטלי . כך היה תמיד, 30 למרות שינויים בחקיקה, ענישה קשה מימי האינקוויזיציה והלאה . " והידע הרב שנצבר, החברה...
אל הספר