מצוות תרומה מקורה בתורה ומשמעותה "להרים" . החובה היא להרים או להפריש, ולהוציא חלק קטן מהתבואה, ולתת אותו לכוהן . חכמים הרחיבו את החובה להפריש תרומה לכלל הפֵּרות והירקות . לפני שמפרישים מתנות כהונה ולוויה, היבול נקרא "טבל" והוא אסור באכילה . היום, בעקבות המצב של חוסר יכולת לאכול את התרומה בטהרה כמצוות התורה, מסתפקים בהפרשת כמות מינימלית מהפֵּרות, ואותה איננו אוכלים, וגם איננו מעבירים אותה לכוהנים . יקהל ולודןי יצוונ נרויד טקראנ דחניה • 175 א . פתיחה למצוות תרומה מתוך : צבי שינובר, הפרשת תרומות ומעשרות לאור המקורות , ישיבת נחלים תשנ"ד, עמ' 88 - 89 מדוע כבר בכותרת הפרק יש דגש על העתיד לבוא ? האם אין מספיק חומר להתעמקות בהלכות תרומה כפי שמקיימים אותן היום ? מתנת הכהונה של תרומה של אחד מחמישים מהיבול השנתי כבר איננה מגיעה לידי הכוהנים – הם טמאים, התרומה טמאה, ובנוסף אין ערב לכך שהכוהן שעלה לתורה במעמד של כוהן בבית הכנסת שלי הוא באמת מזרע אהרון . היום מפרישים כמות כלשהי מהפֵּרות שקניתי כדי שלא אוכל "טבל", פֵּרות שלא הופרשו מהם מתנות הכהונה והלווייה . אני מכניס את מה שהפרשתי לתוך שקית, וזורק ...
אל הספר