131 הצילום התיעודי בז לחיוך : הוא אינו חלק מארסנל האסתטיזציה שלו, מכיוון שהוא מעוניין במציאות ה"אמיתית", ולא בהעמדת הפנים . כך, הוא חלק ממסורת אמנותית רחבה יותר המתייחסת לחיוך בחשדנות . בתמונות דיוקן אמנותיות למשל, האנשים כמעט לעולם אינם מחייכים . פרד שרדר טוען כי כאשר חיוכים מופיעים באמנות גבוהה, הם מתקשרים בדרך כלל לילדים, לאיכרים, לבני המעמד הנמוך או לאנשים עם מוגבלויות . 26 כששמנו לב שהמצולמים אינם מחייכים אל המצלמה בשיחות שלנו, יונתן נזכר שביקש מהם "לעמוד ישר" . הבקשה הזאת הייתה אינסטינקטיבית מבחינתו, והוא לא שם לב אליה לפני כן . הוא הסביר שכנראה ביקש מהם להזדקף מכיוון שרצה – גם אם לא לגמרי במודע – לא להראותם בקלקלתם, בחולשתם, בעמידה מרושלת מדי או לא יציבה . במהלך השיחות שלנו עלה הרעיון שיונתן ינסה לבקש מהמצולמים גם לחייך : לא לבקש מהם להגיד " cheese " ולחייך חיוך גדול וחושף שיניים, אלא פשוט "לחייך" . רובם נענו לבקשה בקלות . מעטים סירבו, תמיד מתוך מבוכה לחשוף את שיניהם – או את חסרונן . הסירוב הזה משמעותי מכיוון שהוא מבטא רצון להיראות יפה והבנה של מוסכמות היופי התרבותיות . למעשה, ה...
אל הספר