אנשי התחנה המרכזית כ"אחרים"

55 שלושה גברים ואישה מתרוממים מהחבורה השרועה, ומדדים באיטיות מוזרה לעבר שני סוחרי סמים צעירים, שיושבים כאחד האדם על ספסל סמוך ומציעים ללא חשש את מרכולתם . בלשון המעטה, הארבעה לא נראים במיטבם . בגדיהם מרופטים ומלוכלכים, שיניים חסרות בפיות שלהם . הם רוכשים סם סינתטי כלשהו [ . . . ] ומתנדנדים לעבר ספסל פנוי . אחד מהם מוציא באנג ( כלי לעישון סמים ) [ . . . ] זמן קצר לאחר מכן נשכבים ארבעתם מעולפים על הספסל ועל הקרקע שמתחתיו, עיניהם מזוגגות ופיהם פעור בצעקה שלא נשמעת . אחד הנרקומנים, ללא חולצה ומלא בפצעים מוגלתיים ובדם קרוש, מסתכל עלינו בחיוך עצוב וללא שיניים [ . . . ] אחריו פונה אלינו דרת רחוב, אישה בזנות . היא לובשת חולצה ישנה שגדולה עליה בכמה מידות, מטפחת מוכתמת משמשת לה חצאית והיא מרכיבה משקפיים גדולים ללא עדשות . היא טוענת שהיא בת ,35 אבל נראית מבוגרת פי כמה . תוך כדי השיחה היא מתפשטת ומתלבשת ללא סיבה . 10 תיאורו של הכתב עולה בקנה אחד עם הקול הדומיננטי במחאתם של התושבים . הוא מכנה אותם "דרי רחוב", מונח נפוץ, שבניגוד ל"חסרי בית" – גרסתו הפוליטית יותר – מציג את ההימצאות ברחוב לא כמצב של מ...  אל הספר