תל אביב ״היא תמיד נשארה אמיצה״

מנו רוזן 250 הוא, אמי, עוד מזכירה ולקוח או שניים הצטופפו יחד עוד עשרים שנה . משבצת זעירה נסגרה בפינה ושימשה שירותים, וכאשר לקוח היה נכנס לשם ( חלקם הגיעו מחיפה, או מירושלים ) , אמי הייתה מתחילה להקליד בסטקטו אנרגטי במיוחד כדי להסוות כל צליל שעשוי להתגנב מהחדרון . אני נשען על מכונית חונה ומביט בקומת הקרקע ונזכר איך סיפרה לי על הידידות שהלכה ונרקמה בין ד“ר ליכטנשטיין וגינטר גראס, ואיך היא עמלה ימים לנקות את הכוך הזה ולארגן ככל האפשר את תיקי הקרטון לקראת ביקורו של גראס במשרד . ( הביקור חל שנים לפני שזכה בפרס נובל לספרות, ושנים רבות עוד יותר לפני שהודה שהצטרף בגיל שבע – עשרה לוואפן אס - אס ) . אני נזכר גם במה שאמא כתבה על הזעם שאחז בה, כשעמדה לפני בניין בית המשפט במינכן שבו הופיע אביה פעמים אחדות . שם נתקפה חֵמה “על אלה שגירשו אותו ממקצועו, ממולדתו, מסביבתו התרבותית והרוחנית ואשמים במותו . “ אני מתגעגע לאישה שלחמה בעקשנות כזאת למען אביה ואמה . אכן, כמו שדאלפלד הודיע לבית המשפט, אוֹמָה חגגה את יום הולדתה ה – 70 בנובמבר 1968 , ובשבועות שקדמו לאירוע אמא ישבה ליד מכונת הכתיבה והדפיסה . אלא שעכ...  אל הספר