מנו רוזן 214 כי היא צעדה קדימה בבטחה כדי להדגים לי ודרכה בדיוק על המִרווח בין שתי מדרגות . הדבר הבא שראיתי זה את אמי ההמומה שרועה על המדרגות הנעות . הייתי בטוח שהיא הולכת להיבלע למעלה בחריץ שבו המדרגות נעלמות . זהו, אני הולך להיות יתום, ולא יתום עם סיפור מכובד במיוחד . אבי, קצין בצבא, מת מהתקף לב, לא בקרב ; ואמא ? נאכלה על ידי מדרגות נעות . אמי הייתה עסוקה, כפי שסיפרה לי בדיעבד, בדאגה מציאותית יותר . היא הייתה בטוחה שהשמלה שלה תיתפס באיזה זיז או בורג, וכבר דמיינה את עצמה רצה בתחתונים לאחת החנויות הסמוכות כדי לקנות משהו לכסות את מערומיה . ברגע האחרון בחור צעיר שהיה כמה צעדים לפניה רץ במורד המדרגות, וכמו קָבַליר אמיתי עזר לה לקום . אמרנו לו תודה ושוב תודה, ורגלה של אמי לא דרכה על מדרגה נעה בעשרים השנים הבאות . כל החוויה הפכה מהר מאוד לאחד מסיפורי המשפחה הפופולריים ביותר : איך אמא נפלה במעלה המדרגות הנעות . הרבה יותר פופולרי מהסיפור שמעולם לא הוזכר שוב, על אוֹפָּה שנפל במדרגות . המילים הוגו או אוֹפָּה או פַאטִי ( אבא ) כמעט לא נשמעו בדירה הקטנה ברחוב ריינס או בבית שלנו . אבל מתחת לכול פיע...
אל הספר