מנו רוזן 198 עכשיו הם הרגישו מספיק נוח לדבר עם זרים . “מהשולחן השני סיפרו לנו שהם היו בלוגאנו היום והזיעו כמו משוגעים, אבל כשהם נסעו להרים היה שם שלג,“ לוצי כתבה — דיווח ראשון על שיחה עם מישהו שאינו בהכרח יהודי . קפה, עוגות, הליכות לאורך האגם, שירות מצוין, ומאחורי הכול — עצב שקשה להסתיר . “אם האל הטוב יאפשר לנו לבקר שוב באירופה, לא נעשה זאת בלעדיכם,“ לוצי הבטיחה . וסיימה את מכתבה בנגיעה בכאב של אמי לקראת יום השנה השלישי למותו של אבי, שהלך וקרב : “יום קשה לפנייך, מרים אהובה שלי . הלוואי שיכולנו להיות שם, ואנחנו שם, כמובן, במחשבותינו . “ ב – 15 באוקטובר, יום מותו של אבי, לוצי והוגו עלו על מטוס סוויסאייר בחזרה לתל אביב . שם, על השולחן הקטן בדירתם, סידרו את המתנות שהביאו, ובהן ספוג שהוא גם פיל .
אל הספר