דיסלדורף ״נישט אָהִין, נישט אָהֵער״

מנו רוזן 188 בין הזוגות והחבורות הקטנות שאוכלות ושותות סביבי . גם העיצוב כאן תורם לתחושת הזרות שלי : זהו מין אולם קברטים עם קירות וכיסאות אדומים . מוקדם יותר היום היה פה בית פתוח שיכולת לבקר בו מאחורי הקלעים, וכשהסתובבתי בבניין גיליתי שאני עסוק בעיקר במה שהפך להרגל מעצבן שלי : איתור מקומות שבהם הוגו שקל לקפוץ . נפילה היא סיוט תדיר בחלומות שלי . לא אני זה שנופל, אלא אחרים נופלים מגגות, מרפסות, צוקים . בין הספרים שאוֹמָה קראה לנו בגרמנית היה גם “יהושע הפרוע“, שתיאר מה קורה לילדים שסוטים מדרך הישר : אם תשחק בגפרורים, תישרף ותהפוך לערימת אפר . אם תסרב לאכול, תתכווץ ותמות . אם תמצוץ אצבע, איש גבוה עם מספריים גדולים יחתוך את אגודלך . ( סיפורים חינוכיים שכתב הפסיכיאטר היינריך הופמן בשנת 1845 ) . בין הילדים האומללים בספר הזה היה - Hans Guck - in - die Luft ( הנס שמביט באוויר ) , שנופל ממזח למים כי הוא תמיד מסתכל למעלה במקום להשגיח לאן הוא הולך . אני לאו דווקא התרשמתי במיוחד מהסיפור הזה, הילדה שרצה בשמלה בוערת זכורה לי יותר, אבל אולי שם התחיל הסיוט הזה . ואולי הוא התחיל רק אחרי שלמדתי על התאבדו...  אל הספר