ויסבאדן ״רגשות האשמה הארורים האלה״

מנו רוזן 116 “זאת האות M ,“ אביה אומר . “מותר לי ללחוץ ? “ “כן,“ הוא אומר, והיא מקישה חלש כל כך, ששום אות לא מופיעה על הנייר . “לחצי חזק יותר ! “ אביה אומר לה, והיא מנסה שוב . לשווא . “יותר חזק ! “, הוא אומר, ואצבע קטנה מקישה בכל הכוח . “תראה אבא, M ! “ היא קוראת ומצביעה על הנייר . אביה מחייך . בימים הבאים היא מגלה איפה I ו - R ו - J ו - A , ויום אחד היא מדפיסה את שמה : MIRJAM . בחודשים הבאים כשהם הולכים יחד ברחוב, היא מוצאת את כל אותן אותיות ממקשי מכונת הכתיבה גם בשלטי הרחוב . A - P - O - T - H - E - K - E“ “, היא מצרפת אות לאות . “כן, ילדתי, מה זה ? “ הוא שואל . היא מתקשה לרגע, אבל לפתע הכול מתבהר : “אַפּוֹטֶקֶה ! “ ( בית מרקחת ) היא קוראת בהתלהבות, ואביה מחייך שוב . בסתיו, בגיל ארבע וחצי, התחילה מרים לקרוא ספרים . כעת כבר פגשה את שני הדברים שישרתו אותה בעולם הזה : מכונת הכתיבה שתביא לחם לשולחננו, והספר שייקח אותה לעולמות אחרים . אלא שאז, בשנות ה – 20 של המאה ה – 20 , פיקחותה הפיחה חלומות הרבה יותר גדולים אצל הוגו מנדל . שנת לידתה, 1922 , הייתה השנה הראשונה שבה הותר לנשים לעסוק במשפט...  אל הספר