דיסלדורף ״דיברו בעצבנות כל הזמן, ולא אמרו דבר!״

מנו רוזן 86 מתבלטים, ומדברים רק עם ישראלים . חלק מזה ודאי נבע מהסלידה והזעם שלה כלפי הגרמנים, אבל לבטח היה גם פחד . היו מספיק אנשים ברחוב שרק לפני כמה שנים הרגו יהודים במשרה מלאה, או חשבו שזה רעיון לא רע . הם גם ידעו שלא הרבה נאצים נענשו בחומרה, ושרבים נשאו עכשיו משׂרות, חלקן בכירות, בכל תחומי החיים . כך שמעבר לתפקידם כקונים, אורחים וסועדים, לוצי והוגו לא דיברו עם לא – יהודים, מה שהיה גם נוח לרוב רובם של הגרמנים באותן שנים . המלחמה השאירה הרס בכל מקום, ולמרות מחאותיה של לוצי על השיקום המהיר, היה בגרמניה עוני והיו עדיין חורבות וקירות סדוקים וגגות רעועים . גרמניה הייתה עסוקה בבניית העתיד ולא בנבירה בעבר . מתחת לתמונת הקיפודים שבגלויה ששלחו כתוב “אנחנו מאושרים“ . בגדיהם אמנם מרופטים ומטולאים — קיפודים עניים הם — אבל הם מודים על מזלם הטוב, ומבטם קדימה, רק קדימה . במרחק של עשר דקות נסיעה מהמלון שלהם ניתן היה למצוא דוגמה מובהקת לניצחון הבינוי על החיטוט . בקליניקה הפסיכיאטרית של האקדמיה לרפואה בבית החולים של הריין בדיסלדורף, עסקו עכשיו בתכנון מבנים חדשים, שיפתרו את בעיית הצפיפות החמורה שנוצרה...  אל הספר