מנו רוזן 74 גרמנים, אבל הם לא . מה עם הגברת שמחזיקה זר ורדים ומצביעה על החלון ? והאישה שמהסה אותה כל הזמן ? ולמה הזקן הזה כל כך שקט ? אני נכנס למונית בנמל התעופה ואומר לנהג את שם המלון, בדיוק כמותם . הוא לא מתרגש מתפקידו בשחזור ההיסטורי הזה, מפעיל מונה ללא מילה, והמרצדס החדשה מזנקת חרש . מאוד ירוק בחוץ . הם הגיעו לכאן עשור אחרי המלחמה, ואחרי עשרה חורפים הצמחייה עטפה הכול בשפע . כמה שונה זה ודאי נראה בעיניהם מהקיץ הישראלי החרוך שהם השאירו מאחור . צריח כנסייה, שמות רחובות עם אוּמלָאוּט, חשמלית, גברים בחליפות חוצים את הרחוב . בהחלט לא תל אביב . כמו מהנדס שבא לאתר של אסון גרעיני כדי לחקור מה קרה, אני מתרווח במושב העור הרך ורושם הערות בפנקס . משהו השתבש בנסיעה הזאת, והסדקים הראשונים הופיעו כאן בדיסלדורף . מה קרה להוגו כאן ? מהמכתבים שלהם לא עולה משהו מיוחד . כשכתבו לבתם, הוגו ולוצי חשבו בעיקר על דבר אחד : לא להדאיג אותה יותר ממה שכבר דאגה . אבל הנסיעה הזאת הותירה מסמכים נוספים, והם מספרים סיפור אחר . המונית שלי עוצרת בחריקה במפרץ חניה ברחוב סואן לפני בית קפה בבניין של ארבע קומות . “מלון לינ...
אל הספר