מנו רוזן 66 בעלי נימוסי שולחן מעודנים שדיברו בקול שקט ורגוע . האם החזיקו ידיים בהמראה ? אני נוטה לחשוב שכן, ולו רק מפני שזו הייתה הטיסה הראשונה בחייהם . מטוסים רעשו אז יותר מהיום, אז לא קשה לי לדמיין את סבתי לוצי מניחה יד בעדינות על ידו של סבי הוגו, אולי קצת מבוהלת . נכון, הם כבר היו נשואים 35 שנה, ולא כולן היו טובות, אבל עכשיו לא היה דבר שרצתה יותר מאשר לראות את הוגו צוּפְרידֶן, מרוּצה . במכתבם הראשון הם סיפרו שזמן קצר לאחר ההמראה, נוסע בשם לובנברג הציע את מושבו ללוצי . הוא הבחין שזו הטיסה הראשונה שלה ורצה לאפשר לה להביט מהחלון . לוצי קפצה על ההזדמנות . ובעודה משקיפה על הים התיכון, הקשיבה לשיחה שהתפתחה בין הוגו למר לובנברג . הג‘סטה שלו כבר הגדירה אותו כקָבַליר, ג‘נטלמן — המחמאה הגדולה ביותר שגבר יכול לקבל מלוצי . אבל הקרדיט שלו הרקיע שחקים כשהתברר שהוא שופט בתל אביב, ובן של מכר ותיק של הוגו מארגון הסטודנטים היהודים בגרמניה . לשבת ליד שופט זו דרך טובה להתחיל את הנסיעה, ולשבת ליד שופט שהוא בן של מכר — אפילו טוב יותר . זה החזיר אותם לימים שבהם סבי הוגו התהלך בין משפטנים, ולא כיתת את רגלי...
אל הספר