מנו רוזן 18 של הוגו ולוצי . ב – 1956 הוא היה בחור צעיר שחי בלוס אנג‘לס, בעֵת שסבי וסבתי חיו בתל אביב . אמרתי לו שבכל זאת, לפני שאצא למסע בעקבותיהם, אשמח לדבר עם אנשים שהכירו אותם, ולא נשארו הרבה כאלה . מרטין אמר שהוא לא ממש הכיר אותם . בשבילו הם היו דוד הוגו ודודה לוצי שעזבו את גרמניה לתל אביב ב – 1933 , כשהוא היה בן שמונה . “הם לא עברו את כל השִיט שאנחנו עברנו,“ אמר לי בטלפון . “אבל בטח, אני תמיד שמח לראות אותך . “ ביתו של מרטין מלא עבודות אמנות ומזכרות שהוא בחר בקפידה . אני אוהב את הטעם שלו . אלא שבשנים האחרונות, לאחר שפרש מעבודתו כפסיכולוג קליני, מרטין התחיל ללמוד שיעורי ערב בציור ופיסול, ועבודותיו מאיימות לחנוק את הבית . הפסלים שלו עשויים בכישרון רב — אישה נושאת כד, שני גברים מתגוששים בעירום — אבל ציורי השמן שלו פחות . נוסף על כך הם ממוסגרים בלי הרבה מחשבה ותלויים באקראי במִרווחים שבין תמונות שרכש . וכך, לצד הדפס משי יפני עדין של עגורים חגים מעל אגם, תלוי פורטרט של איזה דוגמן שהביאו להם לכיתה בבגדי טבח ; ולצד תחריט ישן של נוף אירופי תלויה תמונת שמן חובבנית של גיטריסט . במטבח, מרטין...
אל הספר