194 | גישור כאומנות לחימה להיתפס כקשים ? להזכיר לעצמנו ולאחרים שגם כשיש לחץ מותר לעצור, לחשוב ולהתייעץ — זו לא חולשה, זו תבונה . זו בחירה שלא להיות מנוהלים על ידי הדחף לסיים, אלא לפעול מתוך ידיעה פנימית . זו "שותפות חדשה" במובנה העמוק, שותפות עם עצמנו, עם ההבנה שהחלטה טובה היא כזו שנוכל לעמוד מאחוריה גם מחר . לא רק היום . כשיש פערים בערכים לכל איש ואישה תכונות וסגנונות שמבדלים אותם וייחודיים להם . אלו יכולים להיות הבדלים תרבותיים, הבדלים כלכליים, מגדריים, הבדלי אמונה, תפיסת עולם שונה ועוד . אנחנו כמגשרים צריכים להכיר בקיום השוני בין המתגשרים ולדעת שהוא תמיד שם ( גם כשהוא חבוי ) . פעמים רבות כשיש לנו בחדר הגישור צדדים שיש ביניהם פערים בגישה, השיח הוא לא טכני אלא ערכי . וכשיש שיח ערכי אין מה לנסות לשכנע את הצד השני שהערכים שלי נכונים ושלו שגויים . זה יהיה בזבוז זמן של כולם ויביא לסיום הגישור ולהקצנת עמדות . במקרים אלו עדיף לדבר על העתיד ועל המטרות המשותפות, ולעשות זאת תוך שימת דגש על הפרקטיקה של מה שקורה בפועל ביום יום, ותוך התבססות על נתונים ועובדות . לכל מערכת יחסים אנושית יש את נקודת ...
אל הספר