אנחנו זוכרים | 233 העיקו עלי . עשר שנים היינו מושקעים רגשית בחיים במדינה שנוצרה להיות חוף מבטחים לבני עמי . אמריקה, מנגד, היא כור ההיתוך הגדול . כשאני מנסה להסביר את הסיבות לתחושתי, בעל כורחי אני חוזרת לשואה ולאושוויץ, כי החוויות ההן בשנותי המעצבות סללו את הדרך כמעט לכל מחשבה שאני חושבת ולכל מעשה שאני עושה . אני אוהבת את ארצות הברית ומכבדת אותה . אני מאמינה כמעט בכל אחד ואחד מהעקרונות של האומה הזאת, ואהיה אסירת תודה לעד על המקלט שהיא נתנה לי, וגם על השכלתי, ומתנת בעלי מאיר ומשפחתי . ובכל זאת, לא הצלחתי להתנתק מישראל . צברתי חשבונות טלפון עצומים כאשר התקשרתי יום-יום לחברַי ודליתי מהם חדשות, וטרפתי דיווחים על ענייני התרבות והפוליטיקה והחברה של ישראל . קנינו בית בן ארבעה חדרים בהיילנד פארק, עיר נעימה על גדות נהר הרריטאן, ליד אוניברסיטת רטגרס בניו ג'רזי . מבחינה חומרית חיינו בנוחות, אבל אני הרגשתי את כובד תחושת הריקנות וחוסר התועלת . יום אביב אחד שוטטתי עם בני הצעיר שָני בקמפוס רטגרס . קבוצות של צעירים נלהבים נעו ברחבי האוניברסיטה . אני הסעתי את שָני בעגלה שלו והייתי חריגה מאוד . זה היה יו...
אל הספר