136 | אני הילדה מאושוויץ מראית עין של אופטימיות . אמנם בעת ההיא לא היתה לי שום דרך לדעת זאת, אבל עכשיו אני יודעת שמאמע ואני הגענו לבירקנאו בתקופה של מתיחות שיא . אנשי הס"ס סיימו את רציחתם של יותר מ- 400,000 יהודים הונגרים, ועתה עמדו לחסל את מחנה המשפחות הצועניות בבירקנאו . הרצח ההמוני של הצוענים, כפי שכונו אז בני הרוֹמָה והסינְטי, היה בתכנון זה חודשיים . הוא נועד להתבצע באמצע חודש מאי 1944 , אבל בני הרומה קיבלו ידיעה שיש תוכנית לרצוח אותם, פרצו למחסן ציוד ותפסו כל כלי נשק אפשרי שהצליחו למצוא : סכינים, אתֵי חפירה, פטישים, מכושים, לומים ואבנים . היו בין הגברים בני הרומה חיילים לשעבר, ולאלה לא היתה כל כוונה ללכת ללא מאבק אל תאי הגז . 600 מהם התבצרו בתוך אחד מצריפי המגורים . אנשי הס"ס, חמושים במכונות ירייה, הקיפו את מחנה הצוענים והורו לגברים להיכנע ולצאת . כשאלה סירבו, בחרו אנשי הס"ס לסגת כדי לא להסתכן באבדות . הניצחון המוסרי הזה, ב- 16 במאי 1944 , מצוין כיום כ"יום התנגדות הרומה" . ההתנגדות של בני הרומה הטרידה את הנאצים . הם חששו שהיא תעורר מרד בכל המחנה . מכיוון שכך, אף כי לא ויתרו על תוכ...
אל הספר