אל התהום | 119 יכולה להיות לכך תוצאה אחת בלבד . מסע בכיוון אחד שמיליוני אחרים עשו לפנינו . כבר שמעתי לפני כן את השם אושוויץ וידעתי שעולה ממנו הד מרושע . אנשים הגו את המילה בפחד מעורב ביראת כבוד . הם השתמשו באותה נימת קול כשאמרו את השמות טרבלינקה או מיידנק — עוד מחנה השמדה ממזרח לסטרכוביצה שמעריכים שנספו בו כ- 80,000 בני אדם . הייתי נבונה מספיק להבין שאנשים שנלקחים למקומות האלה אינם נראים עוד . הם נעלמים . אבל איש כמדומה לא ידע איך . שמעתי שיחות בלחשושים שהזכירו את המילה "גזים", אבל לא ידעתי מה פירושה . בכל מקרה, מאמע לימדה אותי שאם מצייתים לחוקים, ולא עושים משהו טיפשי כמו נעיצת מבט בעיניו של קצין ס"ס, אפשר לשרוד . ועל כן, הנסיעה לאושוויץ לא עוררה בי חלחלה . הייתי ילדה תמימה ואופטימית כדרך הילדים, והאמנתי שיהיה בסדר . כל דבר, אפילו אושוויץ, נראה לי עדיף משבועות של ישיבה בחדר אפל, בלי יכולת להציץ בעד החלון והשמיכה המונחת עליו . חוץ מזה, היה יום יפהפה . מאמע סירקה את שערי החום הבהיר, שהתארך עכשיו מתחת לכתפַי . היא יצרה שביל באמצע, וקלעה את שערי בשתי צמות . הרגשתי את משקלן כשניתרו מאחורי ר...
אל הספר