מלבנון בשאלה | 215 למוחרת בצוהריים, ממש בסמוך למקום התרסקות שני מסוקי האסון, בשדה פתוח בין קיבוץ דפנה למושב שאר ישוב, פותחת מפקדת הגדוד מנחת מסוקים ארעי, ועם חושך ראשון אחרי קבוצת פקודות אחרונה מתחילים שני מסוקי היסעור להנחית בסבבי הטסות את פלוגות הגדוד בנקודות הנחיתה שתוכננו במעלה שלוחת שיאון . היערכות הכוחות עם אור ראשון, אחרי תנועה לילית חרישית, משאירה את הפלוגה המגינה בדילמה כמעט בלתי אפשרית בין הצורך לרכז מאמץ ובין ההכרח לפצל את הכוחות אל מול מאמצי ההתקפה המופעלים מהשטחים השולטים שנתפסו בלילה . אושרי מפעיל את כוחותיו בקור רוח, בחוכמה ובמקצועיות ומצליח לייצר קושי גדול למהלך ההתקפה, ואני נהנה לראות את יכולות החשיבה והפיקוד שלו וגאה בו מאוד . בשעות הצוהריים, בסיום התרגיל, על אחת מפסגות שלוחת השיאון, אנחנו מתיישבים לשיחה . "אתה יודע," הוא אומר לי, "אמא שלי זוכרת כל מילה מוועדת ההדחה ההיא, אבל אני בסדר גמור איתה . אני חושב שהיא גם בנתה אותי . אתה יודע מה לקחתי ממנה ? " הוא שואל, וממהר לענות ולהוציא מהבטן מטענים שיושבים עמוק, "שלושה דברים אני חושב . הראשון הוא לקיחת האחריות . אני זוכר ש...
אל הספר