מלבנון בשאלה | 167 בפינת השולחן מונח העיתון שעלה לכאן עם השיירה האחרונה, ומתוכו ניבטת תמונתה של רחל, במרכזה של כתבה המציינת שנה לאסון המסוקים . רק שנה עברה ביקום המקביל, אני חושב לעצמי, בעוד שבתוכי התקיימה היסטוריה תנ"כית כמעט . תנועת ארבע אמהות היא כבר תנועה ארצית רחבה, ולקראת יום השנה לאסון היא מארגנת עצרת מול הקריה בתל אביב . אני משתעשע לרגע במחשבה לתלות את תמונתה של רחל לצד תמונתו של עבדאללה, אבל זונח את הרעיון ומשאיר את המאבק שלי מולה לרבדים סמויים מעיניהם של פקודיי . כמה עוד תוסיפי להחליש אותנו ולשפוך דלק על מדורת המוטיבציה של עבדאללה ושולחיו ? אני שואל אותה ביני לביני . כמה עוד תעצימו את וחברותייך את הגיהינום שאנחנו עוברים כאן יום יום ? "ואתה, עבדאללה," אני עובר אליו, "תגיד, אתם מאמינים בעולם הבא וכל זה, נכון ? הרי מבטיחים לכם שבעים בתולות וכל מה שתקבלו שם בגן עדן" . "בטח," הוא אומר לי, "שבעים בתולות וגן עם מזרקות" . "אז מה דעתך ? " אני שואל, "אם יש את העולם הבא, אולי יש גם את העולם הקודם . ואולי אנחנו בכלל בעצם בעולם הבא של העולם הקודם ? " "נו… אז ? מה אתה רוצה להגיד ? " הוא מק...
אל הספר