104 | יפתח גיא הארטישוק ובמרבצי מארבי הבטן ( כינוי למארבי חי"ר ) . תמיד מודאג, הלב תמיד עובד . בצוהריים אני מקבל טלפון מעמי . "יש לך איך להגיע לטלפון אדום ? " הוא שואל אותי ואני כבר מבין שמשהו לא טוב קרה . "לא בשעתיים הקרובות," אני אומר לו . "תגיד מה שאפשר" . ברמזים וקודים אני מבין ממנו את רוע המזל והגזירה . הפגזה של המוצב אחרי כוננות עם שחר, כזו שאנחנו כבר מורגלים אליה כמציאות כמעט יום יומית או לפחות שבועית, הביאה את אבי לרוץ לעבר עמדות השמירה, לעבור ביניהן כדי לבדוק מה מצב החיילים ולהצטרף לעמדה צפונית-מערבית המגינה לכיוון השטח המיוער שמאפשר התקדמות נסתרת להתקפת מוצב . פצצת מרגמה שנחתה בתוך התעלה ממש במקום שבו הוא עמד פגעה בו אנושות . צוות הכוננות הוריד אותו במהירות לטיפול החובש בחדר האוכל המוגן . "כשהגעתי עם החפ"ק כל מה שנשאר לרופא זה לקבוע את מותו" . אומר לי עמי חפוי ראש . הפעם המזל היה בצד של עבדאללה, עם האצבע של האלוהים שלו . למוחרת בדרך להלוויה אני שוקע במחשבות על הדברים שאגיד מעל הקבר, על כמה שמותו של אבי הוא מחיר נורא שאנחנו נדרשים לשלם כדי להגן על תושבי הצפון . ועל המפגש עם המ...
אל הספר