מלבנון בשאלה | 21 בשרשרת גיבורי האומה, כל מה שנותר לי הוא לעמוד בצומת כפר יובל, על הכביש הפנימי המוביל לתל אבל, ולחלק מיץ וסנדוויצ'ים לחיילים שנכנסו בטור הנג"משים הארוך לעומק לבנון . חלמתי להיות כמותם — לבושים במדי הקרב, עומדים זקופים לנוכח דופן קופסת הפלדה המרובעת, חגורים באפוד הקרב ואוחזים במקלע הדרוך — ובכיתי על מר גורלי שהשאיר אותנו בשולי הדרכים של היסטוריית המאבק על הארץ . אבל, אחרי שנת השירות ואחרי הגיוס המיוחל לצה"ל התברר שעוד חיכו לנו, לבני הדור שעדיין לא ידע אז שיזכה להיות ולהיקרא 'דור לבנון' . התגייסתי לפלוגת בני המשקים של הנח"ל המוצנח, למסלול מהיר לפיקוד ולקצונה . מפקד הפלוגה היה יאיר גולן שהיה עבורנו דמות מופת . מייד אחרי הטירונות נכנסנו לעומק בקעת הלבנון, הנפרסת בין רכס הרי החרמון ורכס הרי הלבנון, לתפוס קו מול הצבא הסורי . שכבנו בשוחות אישיות במערך הגנה, ומהן היינו יוצאים לפטרולים ארוכים על מדרונות הרי השוף . 'חרגולים', קראו לפטרולים האלה, שדמו יותר לטרקים בהרי האנדים או ההימליה מאשר למשימה צבאית התקפית בעומק שטח האויב . כעבור שלושה שבועות קיפלנו את כל הציוד, עלינו על נגמ"...
אל הספר